תודה למי שחזר אלינו. כזכור סיימנו את חלקו הראשון של המאמר במסקנה שניתן להסדיר את נושא הספאם, אך יש גורמים חזקים בשוק הישראלי שיש להם אינטרס ששיטת פירסום זו לא תהפוך ללגיטימית.

 

את רוב הספאם שאנו מקבלים, זה שמציק ומציף אותנו, אנו מקבלים מחו"ל, באנגלית. את הפרסומות הלגיטימיות, אלו שאנו מקבלים באופן מסודר, עם אפשרות הסרה, אנו מקבלים בעיקר מעסקים מקומיים, שיותר ויותר מגלים את תחום הפרסום בדואר האלקטרוני ורוצים גם "להיכנס לשוק", בין אם כ "ספונסרים" ובין אם כ "ספאמרים".

כך צמחה לה לאחרונה תעשייה קטנה של פרסום בדואר אלקטרוני, כחול-לבן. מכאן והלאה אמשיך לכתוב על התעשיה המקומית בלבד, אך זכרו את "מכת הספאם" העולמית: אנו עוד נחזור אליה...

 

למזלי, בישראל הפרסום במיילים עובד נהדר! תגובות מדהימות, הצלחה מסחררת. כמה טוב זה עובד?

אני מבטיח כיום ללקוחותיי אחוזי הצלחה גבוהים פי- 10 מאשר פרסום בכל מדיה אחרת, באותו סדר גודל של תקציב. יותר מהרדיו, יותר מהעיתון, יותר מהטלוויזיה.

למעשה, אני כל כך בטוח במדיה, שכיום הנני מפרסם על חשבוני, ומקבל תשלום רק עבור הצלחה. מדוע? כי זה עובד. כי מתוך למעלה ממיליון נמענים בישראל הרוב כן קוראים ומגיבים לפרסומות במייל, וכן: הם לא רואים בפרסום מדוד וסביר, עם אפשרות פעילה להסרה מרשימת התפוצה, משהו שפוגע בהם.

גם ההקפדה לנהל רשימת הסרה ללא דופי, עם כל הקושי והמשאבים הנדרשים לשם כך, נושאת פרי, וכמות התלונות אשר מגיעה בעקבות הפרסום הינה זניחה לחלוטין.

לשם האומדן: בכל שבוע אנו מקבלים 50-250 בקשות להסרה, וזאת לאחר שפרסמנו לכמיליון נמענים 3-4 מודעות שונות לכל אחד.

 

ישנו מיעוט צעקני, שחושב שהאינטרנט הינו רכושו הפרטי, או שהוא, כמיעוט, יכול לקבוע לכל העולם מה לעשות ומה לא לעשות.

לא ארחיב את הדיבור על מיעוט זה, מאחר ודעתי היא שלכל אדם זכות להביע את דעתו, ומפני שמדובר במיעוט זניח יחסית לשאר.

אז למי באמת מפריע הפרסום במיילים?

למי יש את האינטרס האמיתי להילחם בפרסום הזה?

התשובה פשוטה: מדיות הפרסום האחרות.

אכן, לרדיו, לעיתון, לטלוויזיה ולאתרי אינטרנט, שפרנסתם מבוססת על פרסום, יש חשש גדול מאד, שמדיית הדואר האלקטרוני תנגוס בנתחים משמעותיים מהשוק שלהם.

האם שמתם לב לכך שרוב ה"אנטי" נגד הספאם הישראלי, מופיע במקומות ששיכים או קשורים למתחרים בתחום הפרסום באינטרנט? דוגמא טובה לכך היא אתר YNET של ידיעות אחרונות, שדואג כמעט כל חודש "להתלבש" על אתר או גוף ש"העז" לפרסם בדוא"ל במקום באתר שלהם, ולהסביר למפרסם, מעל דפי האינטרנט, כמה "כולנו" שונאים ספאם.

כמובן ששוכחים שם לציין גילוי נאות, בדבר התחרות בין הספאם ל YNET על כספם של המפרסמים, וכי YNET מעולם לא פרסם באמצעות ספאם, כך שבעצם אין לו שמץ של מושג כמה באמת "שונאים" את הספאם וכמה לא.

אבל YNET לא ייתן לעובדות לשנות את דעתו, ואם נמשיך להגיד שזה רע, אנשים עוד יאמינו שזה נכון.

אנשים, אמרנו? לא.... מפרסמים: זה יותר חשוב. שיידעו המפרסמים שפרסום במיילים הוא מסוכן: "כולם שונאים אותו", וסביר להניח שמייד לאחריו תקבלו כתבה ביקורתית על שיטת הפרסום שלכם.

 

 

ועכשיו – עובדה מפתיעה:

גם מיקרוסופט, נטוויז'ן, גלובס, 012 אינטרנט זהב ועוד מבצעים פרסום בדואר אלקטרוני.

 

כמעט כולם משתמשים באינטרנט כאמצעי פרסום. חלקם משתמשים גם בדואר האלקטרוני כאמצעי לפרסום, אולם רוב הגופים המפרסמים מנסים לעשות הפרדה מלאכותית בין המושגים "פרסום בדואר אלקטרוני" ובין "ספאם".

זאת גם הסיבה שבין מספר גופים יש אי הסכמה לגבי ההגדרה המדויקת של המושג "ספאם" (למונח ספאם אין הגדרה בחוק).

יש כאלו המגדירים ספאם כ "...כל הודעה מסחרית במייל שהנמען לא ביקש מפורשות לקבלה...", יש כאלו שמגדירים ספאם כ "...הודעה מסחרית במייל שהנמען לא הסכים לקבלה..." והגדילו לעשות חלק מהגופים כאשר פנו לבית המחוקקים בניסיון לדחוף את השורה שפרסום לא ייחשב ספאם "...אם יש קשר עיסקי בינהם..." (בין הנמען למפרסם).

מה המשמעות של "קשר עיסקי"? אם הצעה זו מתקבלת, פירושו של דבר הוא חוק, המתיר לגופים הגדולים לפרסם במייל (הרי לכל אחד יש "קשר עיסקי" עם ספקית האינטרנט שלו, עם חב' הסלולר שלו וכו'), ולכל השאר לא, אלא באמצעות אותם גופים, תמורת תשלום כמובן.

ברור שטובת הצרכן לא מובילה את ניסיון החקיקה הזה, אלא רק טובתם של הגופים המפרסמים.

דוגמה נוספת היא ניסיונות ההשפעה על משרד התקשורת, כדי שיוציא את טכנולוגית ה- VOIP מחוץ לחוק, אלא אם תבוצע תחת ספקיות האינטרנט ובתשלום להם.

מה קרה, מישהו קנה את האינטרנט ושכח להודיע לנו?

הדברים מקבילים לכך שיאסרו ביצוע טלמרקטינג בטלפון בישראל לחלוטין. לא עוד יוכל בית עסק להרים טלפון ולהציע מרכולתו לציבור הצרכנים, אלא אם שילם כמובן לחברת "בזק", שלה כידוע יש "קשר עיסקי" עם הציבור במסגרת חוזים אחידים למיניהם. ומי יוכל לשלם עבור כך? צדקתם! החברות והעסקים הגדולים והעשירים, שגם כך מממנים את פעילותם ע"י הבנקים, שממנים את הפסדיהם מכיסו של הציבור.

אז בפועל, הטלמרקטינג לא יפסיק (טובת הצרכן, זוכרים), פשוט הכסף הקשור בכך יזרום לידיים פרטיות ש"הוכשרו" ע"י המדינה.

אותם גופים עסקיים מנסים לגרום לנו להאמין, שלנמען זה מאד משנה אם יקבל פרסום מספק האינטרנט שלו, או פרסום שהגיע מחברה פרטית. האמנם?

את הנמען, שמקבל את הפרסום לתיבת המייל שלו, מעניינים בעיקר שני דברים:

אבל אותם גופים עסקיים, ספקי אינטרנט ומדיות הפרסום, רוצים שהמפרסמים יחשבו שיש הבדל גדול בין "ספאם" לבין "פרסום בדואר אלקטרוני". למה?

בואו נחשוב לרגע, מה יקרה אם גוף גדול כמו חברת "פלאפון" יעביר חלק ניכר מתקציבי הפרסום שלו לפרסום בדואר אלקטרוני?

הרי אי אפשר להתווכח עם העובדה שיש תוצאות מדהימות בספאם, פי כמה וכמה מכל מדיה אחרת.

ברור שיש לאמצעי המדיה האחרים אינטרס להציג את הספאם כדבר מאוס שפוגע בתדמית המפרסם. וחלקם לא בוחלים בשום אמצעי: פרסום כתבות שליליות על הנושא, הגשת תביעות, הצגה שיקרית של הנושא כלא חוקי, שתילת תגובות בכתבות ובפורומים כנגד ספאם, יצירת קישור אסוציאטיבי בין הספאם לוירוסים, טשטוש ההבדלים בין הספאם הישראלי לבין זה שמגיע מחו"ל, וכמובן, הצגת ההבדלים, כביכול, בין "ספאם" ובין "פרסום בדואר אלקטרוני".

טוב, האמת: בינתיים, הם מצליחים....

אבל, יחד עם זאת, עם חלוף הזמן, יותר ויותר עסקים גדולים וקטנים משתמשים במדיה זו כדי לקדם את עיסקם – ובהצלחה רבה.

 

 

מה אומר המחוקק? (נכון ליום כתיבת המאמר. אין להסתמך על הדברים כיעוץ משפטי, בשל השינויים הצפויים בחקיקה)

בוועדת מדע וטכנולוגיה של הכנסת, הוחלט ללכת על הפורמט האמריקאי המקורי (מותר לפרסם אך בתנאים מגבילים, לרבות רשימת הסרה כלל ארצית), וזאת בניגוד לניסיונות ההשפעה של עסקנים רבים שנכחו בועדה, וניסו להשפיע עליה להכריע בכיוון אחר של "..אסור לאף בעל עסק לפרסם אלא רק לנו...".

אותם עסקנים אף מנסים להעביר חוק במקביל לועדה, דרך משרד התקשורת. אולם נכון להיום, עקב הבחירות המתקרבות, שום חוק לצערנו לא יעבור בזמן הקרוב.

חשוב לציין, שכל חוק שיעבור, לא יפתור לנו, בתור נמענים, את הבעיה האמיתית של ה"ספאם" (ה"ספונסרים" וה"ספאמרים" מחו"ל), אלא רק ימסד את התופעה המקומית.

הדבר המעניין יותר הוא, שכל האמור לעיל לא מפריע לאותם ספקי אינטרנט לעבור על החוק:

ספקי האינטרנט הישראלי עוצרים ביד אחת את הפרסום הישראלי תחת התירוץ העלוב של "טובת הציבור", וביד השניה הם משגרים לאותו ציבור פרסומות משלהם, תוך גזירת קופון כמובן, ותחת האמתלה של קיום חוזה אחיד בינם ובין הנמענים.

ולמה אני כותב "לעבור על החוק"? פשוט מאד:

הלו, התעוררו שם, מישהו עוד יתבע אתכם, ושלא תגידו שלא ידעתם !